החלטה בתיק ת"א 13093/05

1.      המשיבה הגישה תביעה נגד המבקש, בה עתרה לחייבו בתשלום 66,400 ש"ח. בכתב התביעה טענה המשיבה כי מחשבונה בבנק נמשכו שלא כדין כספים במועדים שונים, כפי הנראה בעזרת זיוף חתימות המשיבה בידי פקידת המבקש. אירועי הגניבה הנטענים התרחשו במועדים שונים, החל מיום 9.1.97 וכלה ביום 13.10.99. בנוסף, נטען בכתב התביעה  כי הבנק המבקש הגיש תובענה כספית נגד המשיבה ביום 12.6.02 (ת"א (ת"א) 182617/02) וביום 13.1.03 ניתן נגדה פסק דין בהעדר הגנה. המשיבה טוענת כי רק לאחרונה גילתה היא את דבר זיוף חתימותיה, שעה שקיבלה מן הבנק המבקש עותק של הוראות המשיכה.

2.   המבקש עותר לדחיית התובענה על הסף, מחמת התיישנות; שיהוי ומניעות; אי קיום הוראות תקנות סדר הדין האזרחי; היות התביעה טרדנית וקנטרנית.

התיישנות

3.   המבקש טוען, כי מהמועד שבו נולדה כל אחת מעילות התביעה (היינו: משיכות הכספים  מיום 9.1.97 ועד 20.1.98) ועד ליום הגשתה של התביעה (25.1.05) חלפו למעלה מ- 7 שנים. לפיכך, משהוגשה התביעה בחלוף מועד ההתיישנות, אחת דינה - להידחות. 

המשיבה מתנגדת לבקשה. לתמיכה בטענתה צירפה המשיבה תצהיר מטעמה ובו היא מצהירה, כי "לפני מספר חודשים התברר לי כי מהחשבון נמשכו כספים במזומן שלא בידיעתי והסכמתי ע"י זיוף חתימותי על הוראות המשיכה, בסך של 66,400 ש"ח (קרן), במשך למעלה משנתיים וחצי מיום 9.2.97 עד ליום 13.10.99 ... גיליתי את הזיופים של חתימותי רק כאשר נתקבלו מהמבקשת הוראות המשיכה".

5.   ככלל, תובענה אזרחית (שעילתה אינה מבוססת על זכות במקרקעין) מתיישנת כעבור שבע שנים מהיום שבו נולדה עילת התובענה (סעיפים 5 ו- 6 לחוק ההתיישנות). סעיף 6 לחוק ההתיישנות קובע, כי "תקופת ההתיישנות מתחילה ביום שבו נולדה עילת התובענה".

התביעה מבוססת על מעשים שהתרחשו, כנטען בכתב התביעה, במהלך התקופה שמיום 9.1.97 ועד ליום 13.10.99. כל אחת מן המשיכות הבלתי מורשות מולידה עילת תובענה בפני עצמה. כתב התביעה הוגש ביום 25.1.05. מכאן, שהמשיכות המתייחסות לתקופה שקדמה ליום 25.1.1998, התיישנו.    

הארכת תקופת ההתיישנות

6.         המשיבה טוענת כי הזיופים נתגלו לה לראשונה רק כאשר קיבלה מהמבקש עותק מהוראות המשיכה. ברם היא אינה מפרטת מדוע מבוקשת הארכת תקופת ההתיישנות, קרי: מהן עילותיה. כך למשל, המשיבה אינה טוענת כי העובדות המהוות את עילת התביעה נעלמו ממנה מסיבות שלא היו תלויות בה ושלא ניתן היה למנוע אותן אף בזהירות סבירה, כהוראת סעיף 8 לחוק. כאשר חפץ בעל דין לטעון להארכת תקופת ההתיישנות, עליו להתכבד ולציין זאת מפורשות בכתב התביעה, תוך הסבר מתי בדיוק נתגלו לו העובדות. התובעת הסתפקה בטענה לקונית, כי היא "...גילתה את הזיופים של חתימותיה כאשר נתקבלו מהמבקשת הוראות המשיבה". לא ניתן לחרוג ממגבלות תקופת ההתיישנות באמצעות ציון מועד ערטילאי וסתמי. יתר על כן, סעיף 8 לחוק ההתיישנות אינו מסתפק באי ידיעת העובדות המהוות את עילת התובענה. המבקש לדחות את תחילת מירוץ ההתיישנות, צריך להראות כי העובדות לא היו ידועות לו מסיבות שלא היו תלויות בו ושאף בזהירות סבירה לא יכול היה למנוע אותן. טענות אלה לא זו בלבד שלא נטענו בכתב התביעה, אלא שאין הן מתיישבות עם עובדות המקרה דנן, בו נטען למשיכת כספים שלא כדין מחשבונה של התובעת, שנים רבות עובר לקבלת העתקי הוראות המשיכה.  ויוזכר:-

"... אין זה סביר שאותו אדם ימתין כארבעה חודשים לקבלת דפי חשבון ולא יכנס לבנק לבדוק ולברר מה קורה בחשבונותיו, ולא יהיה מודע לנזקים אשר מתרחשים. לא זו אף זו, בשנים האחרונות התפתחה התקשורת הבנקאית מאד, והיא מאפשרת לאדם לבדוק את אשר מתרחש בחשבונותיו, גם באמצעות הכספומט ... בפני המשיב עמדה כל אותה העת, האופציה הפשוטה, לגשת לכספומט ולהוציא דפי חשבון, גם אם אלו לא נשלחו לו ע"י המבקש ..."

(בר"ע 1817/03 (ת"א) בנק המזרחי המאוחד בע"מ סניף ראשון נ' אביטן דינים מחוזי כרך לד(2) 289).     

כך גם לגבי המבקש להסתמך על סעיף 7 לחוק ההתיישנות. כתב התביעה כולל, אמנם, טענה בדבר "תרמית" מצד הבנק, ואולם אין די בזאת כדי  להיכנס בגדרי סעיף 7 לחוק ההתיישנות.  המשיבה לא הביאה כל פירוט לגבי התרמית.

שיהוי, אי קיום הוראות הדין והיות התביעה טרדנית וקנטרנית

7.         למותר לומר כי נדרשת זהירות מיוחדת בבקשות לסילוק על הסף, לפי שבכך נחרץ הדין עוד בטרם נשמעה ראייה כלשהי. בשים לב לזהירות הנדרשת כאמור, לא מצאתי כי בנסיבות דנן יש מקום לסילוק התביעה כולה בשלב מקדמי זה, בהתבסס על עתירות המבקש שעניינן שיהוי ומניעות (שכן הדבר מחייב בירור עובדתי), אי-קיום הוראות התקנות או היות התובענה קנטרנית. על כן הבקשה בעניין זה נדחית.

8.         התוצאה היא כי אותו חלק של התובענה המתייחס למשיכות כספים לפני יום 25.1.98  דינו להידחות על הסף מחמת התיישנות.

ניתנה היום, 17 באפריל 2005 (ח' בניסן התשס"ה), בהעדר הצדדים.